מכת צפרדע מקבלת תפנית לא צפויה. הפסוק אומר כך: "וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ עַל מֵימֵי מִצְרָיִם וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ וַתְּכַס אֶת אֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות ח, ב). במקום להכות עם המטה כפי שעשה אהרן במכת דם, כאן מספיקה הנפת המטה.
שאלה זו שואל האבן עזרא: 'הנה נטה ידו, ולא הכה ביאור כאשר עשה בראשונה, רק רמז, כי יכלו לעלות הצפרדעים מרגע נטות ידו'. האבן עזרא מבאר, שמכת הצפרדעים שונה משאר המכות, מהסיבה שהצפרדעים יכלו לעלות קודם ההכאה, ולכן הספיקה הנפת המטה.
אך היא גופא צריך להבין, מה יש בצפרדעים שאין בכינים. איזו תכונה נסתרת יש במכת צפרדע שהצפרדעים מסתערות מהיאור בהנפת מטה.
בכתביו של זקני זצ"ל נמצא כתוב יסוד מדהים, שנדמה כאילו נכתב אך אתמול.
מכת דם היא שינוי של הטבע. ביאור זורמים מים צלולים, ואותם צריך להפוך לדם. זה שינוי מהותי בטבע.
לעומת זאת, הצפרדעים רבצו ביאור, כל מה שנדרש זה לממש את הטבע שלהם על היבשה, זה לא נחשב שינוי טבע. זה לא בריה חדשה.
מכאן אנו למדים רמז נאה, שבכדי ליצור שינוי משמעותי צריך הכאה, כדי לחולל מהפך צריך משהו מטלטל. אולם כאשר הטבע מתוקן על דרך נכונה, וצריך להתרומם, שם אין צורך במקל. באופן כזה לא צריך לזעזע את האדם, די בכך שידברו אליו בשפה נעימה לעשות את אשר הוא נדרש.