שנת השבע נקראית שנת השמיטה. ומשמעותה סובלת שני עניינים. השמיטה מופיעה בפסוק "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ", (שמות כג, יא) ונקראית שמיטה על שם הפקר הפירות (ספר המצוות עשין קלד) מלבד זאת השמיטה מופיעה גם לענין שמיטת כספים בפרשת ראה (דברים טו, ב) " מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה". הרי ששמיטה נקראית על שם שמיטת הכספים (רמב"ן שם). בגמרא (מו"ק ב: גיטין לו.) מוזכרת השמיטה גם לגבי השבתת האדמה ואיסור מלאכה.
יש הסוברים שמשמעות לשון שמיטה היא כאדם השומט חפץ ומניח לו ליפול, כן צריך המלוה לעזוב את חובו ביד הלוה. וכן בעל הבית צריך לעזוב את שדהו שיכנסו בה כדי לאכול מפרי האדמה. (אבן עזרא דברים שם)