מארופה היא כלי מלאכה (שביעית ה, ד) והיה נקרא כן ממשמעות 'מרא' (ריבמ"ץ שם). שהוא מין מעדר (שבת קב:) כלי זה היה משמש גם לחפירה באדמה (פיה"מ שם), כגון לצורך זריעה (תפארת ישראל כלים כט, ז) כלי זה נראה כעין מעדר של ימינו (רש"י ב"מ פב: תפארת ישראל כלים יג, ג). מהמשנה בשביעית (שם) משמע שניתן לעשות כלי זה מברזל, או מעץ.
נחלקו התנאים אודות לוף ומיני ירקות דומים שנכנסו משישית לשביעית אם מותר לקצור אותם בקרדומות של מתכות, או במארופות של עץ (שביעית ה, ד). יסוד מחלוקתם, האם חוששים שיבואו להתיר עבודת הארץ (פיה"מ ור"ש שם). בתוך כך יש סוברים שקצירה באמצעות מארופה עשויה להזיק לירקות ולהפסידם (תוי"ט שביעית ז) ויש חולקים שאין נגרם נזק בקצירה זו (חזו"א שביעית ט, ג)