• Version
• Download 5
• File Size 375.24 KB
• File Count 1
• Create Date ינואר 7, 2023
• Last Updated ינואר 7, 2023

91

אל נא תקברני במצרים - מדוע לא אמר יעקב תקברני בארץ ישראל?

מדוע לא ציווה משה את בני ישראל שיעלו ארונו לארץ ישראל?

מדוע אמרו חז"ל ג' טעמים מדוע יש להקבר בארץ ישראל??

פרשת ויחי

"וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים  נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם"

יעקב אבינו מבקש לא להקבר במצרים, ובטעם הדבר כתב רש"י שלושה טעמים[1]:

א.] כינים – יעקב ידע שסופה של הארץ להיות עם כינים[2]
ב.] תחיית המתים – אנשים שנקברים בחוץ לארץ קמים בתחיית המתים עם צער[3] של גלגול מחילות[4]
ג.] עבודה זרה – יעקב חשש שהמצרים יהפכו את קברו למקום שעובדים בו עבודה זרה[5].

אמנם לא נזכר במפורש הטעם הידוע המדבר מעניין מעלת ארץ ישראל. ונקדים לכך את הגמרא בכתובות (קיא.) האומרת: "אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח". ומבואר שיש מעלה בקבורה בארץ ישראל. ובאמת לאחר מכן מביאה הגמרא את דברי ר' אלעזר שאמר שנפטר העולה לארץ ישראל לאחר פטירתו, הוא בדרגה פחותה יותר מאדם שחי בארץ ונפטר בה.

עוד מצאנו במדרש (בראשית רבה צו) שהנקבר בארץ ישראל זוכה לכפרה. וכן מבואר שהוא גורם לתשובה (פסיקתא רבתי שו)

ובפרשתנו יעקב לא סבר לעלות לארץ ישראל, שהרי הקב"ה אמר לו לרדת למצרים, וכל בקשתו הייתה להקבר בה לאחר פטירתו.

קבורת יסף

"וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה" (בראשית נ, כה)

גם ביוסף אנו מוצאים שהוא מבקש שלא להקבר במצרים. ולכך השביע את בני ישראל[6], שיעלו את ארונו בעת גאולתם[7].

שאר השבטים

מלבד יוסף, גם שאר השבטים לא נכנסו לארץ ישראל, ולא מצאנו שנקברו במדבר, ובהכרח שבני ישראל הלכו את כל הדרך במדבר כשהם מלוים את ארונות הקבורה עד ארץ ישראל. וכל זה כדי שהנפטרים לא יאבדו את מעלת ארץ ישראל.

משה ואהרן

בפרשת חקת (כ, כג-כד) כתוב: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּהֹר הָהָר עַל גְּבוּל אֶרֶץ אֱדוֹם לֵאמֹר. יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה". אהרן הכהן לא נכנס לארץ ישראל, ונפטר ונקבר על גבול ארץ אדום. ונשאלת השאלה, מדוע לא העלו את ארונו יחד עם כל הארונות לארץ ישראל.

גם משה רבינו נקבר בחו"ל, כמבואר בסוף חומש דברים (לד, ו) וגם שם קשה מדוע לא העלו את עצמותיו לארץ ישראל[8].

ונאמרו בזה מספר טעמים:

א.] עונש – הייתה תביעה על משה רבינו שלפיה לא זכה להקבר בארץ ישראל. ויש בזה כמה שיטות. במדרש רבה (ואתחנן ב, ח) כתוב: "אמר לפניו רבש"ע עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ אמר לו הקדוש ברוך הוא מי שהודה בארצו נקבר בארצו ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו". ומבואר שמשה נענש על כך שלא מחה כשאמרו עליו שהוא מצרי. לעומת יוסף שאמר "כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים" (בראשית מ, טו).

ב.] זיכוי הרבים – בגמרא בקידושין (לא:) מובא שאבימי זכה לסייעתא דשמיא מיוחדת בפירוש המזמור בתהילים (פרק עט) "מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹוקים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ" וגו'. והביא התוספות את דברי המדרש ב כתוב: 'משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן הבאר ונפל כדה לבאר והיתה מצטערת ובוכה עד שבאתה שפחת המלך לשאוב ובידה כלי של זהב ונפל אותו כלי שם התחילה הראשונה לשורר ואמרה עד עכשיו לא הייתי סבורה שיוציא שום אדם כדי שהוא של חרס מן הבאר שאינו נחשב ועכשיו מי שיוציא אותו של זהב יוציא כדי עמו'. וכתב הלקט יושר (או"ח קיב ד), ששמע מרבותיו, שהיה מן הדין שמתי חוץ לארץ לא יקומו לתחיה, שכביכול אין זה ראוי למלך להתעסק בהם, אך מכיון שמשה רבינו קבור בחוץ לארץ, אגב משה יקומו שאר הצדיקים.

 

ממרס

מרס, הוא שורש של מילה המתארת פעולה של הגברת לחות או מניעת יבשות (שביעית ב, י) וכגון גידולי השדה שממרסים אותם על ידי השקיה, כדי שלא יבשו (ריבמ"ץ שם). כמו כן בכדי לשמור על דם הזבחים שלא יקרוש, יש למרס את הדם (יומא ד, ג) כלומר לערבבו בכל עת למנוע ממנו יבשות (רמב"ם יומא שם).

מקור המילה מלשון "רסיס" (רש"י יחזקאל מו יד) שמשמעותה דבר רך שאינו מוצק (שבת פ:) וכן פירושו בדבר שמזליפים עליו רסיסי מים (מצודות דוד שם). כעין גשם המטפטף רביבים (דברים לב, ב)

ויש שפרשו שמילה זו הינה תרגום של פעולת ערבוב (תפארת ישראל יומא שם) ופירוק (עי' תרגום ויקרא כא, כ).

מותר להשקות את האורז הגדל בשביעית, משום שאיסור השקיה הוא מדברנן (מו"ק ד.) ובמקום הפסד התירו. אמנם שאר מלאכות אסורות (רמב"ם בפיה"מ שביעית שם). השקיה זו הינה השקיה מרובה (הון עשיר, תפארת ישראל)

 

 

[1] וכתב ברא"ם (ד"ה סופה), שאין צורך בכל הטעמים, ובטעם אחת מספיק. אמנם ראה שם מה שמקשה על פירוש רש"י.

[2] ולמרות שהכינים חלפו בסוף, שהרי משה רבינו העתיר בעד פרעה, אך יעקב אבינו חשש שאם יקבר במצרים, מכת כינים לא תחלוף לעולם. וראה בזה בחזקוני (שם) ובהדר זקנים בשם רבינו תם.

[3] ועי' ברבינו שהקבורים בארץ ישראל מקדימים לקום קודם מתי חו"ל. והוא מירושלמי (כלאים ט).

[4] טעם זה שונה משני הטעמים, משום שבשאר טעמים יעקב שלל את הקבורה במצרים, אך אין בזה טעם להקבר דווקא בארץ ישראל, אך לטעם זה רצה להקבר דווקא בארץ ישראל, כפי שמבואר להלן.

[5] ולמרות שאין באחריותו של יעקב לדאוג לרשעים והרי הלעיטהו לרשע וימות. אך ידע יעקב שבחטא עבודה זרה אין נפרעים רק מהעובדים לה, אלא גם מהעבודת כוכבים עצמה. כך פירש הריב"א (ד"ה אל). וכן ברבינו בחיי (שם). וקשה, אטו מחמת גויים שהפכו קבר לעבודה זרה, יגרום נזק לנפטר על לא עוול בכפו. ויש ליישב קצת על פי הפסוק בפרשת בא (יב, יב) שם כתוב: "וּבְכָל  אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'", ומבואר שהיה הבטחה להפרע מכל עבודה זרה שבמצרים, משום שחטאו בזה ביותר. ולפיכך כולם לוקים.

[6] ולמרות שההתסעקות בעצמותיו הייתה על ידי משה רבינו כמבואר בפרשת בשלח (יג, יט), יוסף השביע את כל עם ישראל. ובטעם הדבר כתב בר"ח פלטיאל (ד"ה וישבע) משום שהיה על השבטים תביעה שהורידו אותו למצרים, ולפיכך חלה עליהם חובה להחזירו לשם. ואמנם ביהושע (כד, לב) כתוב שבני ישראל העלו אותו. וביאר הרד"ק שלמרות שעיקר ההתעסקות הייתה על ידי משה, אין המצוה נקראית אלא על שם גומרה, וכיון שמשה לא נכנס לארץ ישראל, השבטים הכניסו אותו, ונקרא עם שמם.

[7] וגם יוסף לא עזב את מצרים כדי לחיות בסוף ימיו בארץ ישראל, ולכאורה הטעם משום שהוא גזירת עליון שלא יצאו מארץ מצרים כפי שנאמר בברית בן הבתרים. (בראשית טו, יג)

[8] והנה יש ליישב, שמשה רבינו כבש את ארץ מואב, ולמרות שבעת כיבושו לא הייתה קדושה לארץ, מכל מקום ידע שאחר שבני ישראל יכבשו את כל ארץ יהיה גם לכיבוש יחיד דין של ארץ ישראל. ולפיכך משה יזכה להיות קבור בארץ ישראל לאחר פטירתו, ואין צורך להעלותו לארץ ישראל. אך כבר הבאנו את שיטת הרדב"ז (תרומות א) דקדושת עבר הירדן אינה חשובה לענין קבורה, אלא רק לענין מצוות התלויות בארץ. וראה תשב"ץ (ג, ר).