לשכת הגזית
מושב החכמים כידוע היה בבית המקדש. בית דין הגדול היו יושבים בירושלים. והיה לכך כמה טעמים. דבר ראשון, מפני ששם היו מתקבצים כל ישראל ברגלים, וגם בגלל שעליהם היה להכריע את הדין בספקות שהתעוררו בכשרותם של הכהנים המשרתים. וכך אומרת המשנה בתמיד (פ"ה מ"ד), "לשכת הגזית שם היתה סנהדרי גדולה של ישראל יושבת ודנה את הכהונה". בבית המקדש על גבול העזרה הייתה לשכה הקרויה – 'לשכת הגזית', ושם היו החכמים יושבים במעגל סביב לנשיא, ומשם הייתה יוצאת תורה לכל ישראל (סנהדרין פו:). עוד אומרת הגמרא במגילה (יג:), שמרדכי היהודי ידע שבעים לשון משום שהיה מיושבי לשכת הגזית.
מהי גזית?
אבני גזית הינן אבנים טהורות שהוכשרו לבנין ללא עיבוד נוסף. היו חוצבים אותן מהמחצבה ומביאים אותם היישר אל הבנין. וברש"י (יתרו כ, כב) מופיע ש'גזית' משמעותה – 'גזוזה'. שהיו חוצבים ומסתתים אותם בכלי ברזל. ומוסיפים המפרשים (ריקאנטי) שאבני הגזית היו בעלות מידה קבועה, וכדי לשוות להם מראה אחיד היו צריכים להכות עליהם בפטיש ליישרם. אמנם יש הסוברים שאבני גזית היו גם מקושטות בעיטורים. ומלאכת העיטור הייתה נעשית במקבות ברזל, ולכך אסרה אותם התורה. (חזקוני שם) גם בגמרא בריש בבא בתרא (ג.) מובא, שגזית הינה אבן שעברה סיתות. עוד אנו יכולים ללמוד מדברי הגמרא שם, שפעולת הסיתות גזלה כטפח מעוביה של האבן.
אבן גזית בבית המקדש
בפרשת יתרו (שם) נאמר "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" – התורה אומרת שאת המזבח אסור לבנות מאבני 'גזית'. ומסביר הפסיקתא, שלא נחשוב שאבני גזית הן פשוטות וזולות, להפך, הן יקרות ונדירות, אך מכיון שהונף עליהם ברזל, אסרה התורה להשתמש בהם למזבח. אך בבניית ההיכל עצמו השתמשו רבות באבני גזית. וכך כתוב גם במלכים א' (ז, ט) "כָּל אֵלֶּה אֲבָנִים יְקָרֹת כְּמִדֹּת גָּזִית מְגֹרָרוֹת בַּמְּגֵרָה מִבַּיִת וּמִחוּץ וּמִמַּסָּד עַד הַטְּפָחוֹת וּמִחוּץ עַד הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה".
בבנין בית ראשון כתוב: "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת לְיַסֵּד הַבָּיִת אַבְנֵי גָזִית" (מלכים א', ה, לא) – ומשמע שהבית אכן נבנה מאבני גזית. ובמסכת סוטה (מח:) נחלקו תנאים אם אכן השתמשו באבני גזית בהיכל. יש הסוברים שיש לדרוש קל וחומר ממזבח, שכשם שהוא אסור באבני גזית, ההיכל ודאי יהיה אסור. אמנם יש חולקים הסוברים שרק בתוך הבית אסור היה להניף ברזל על האבנים, אך בחוץ הותר, ולכך היו מסתתים את האבנים מבחוץ, ואז מעלים אותם לבית בפנים.
לסיכום אומר רבינו בחיי, אין איסור אמור באבני הגזית עצמם, כי אם בהנפת הברזל על העתיד להיות חלק מבנין בית המקדש. ומוכיח זאת מלשון הפסוק (דברים כז, ה) "לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל", וכן מכך ששלמה המלך בנה את הבית מאבני גזית שסותתו באמצעות השמיר (סוטה שם). זו גם הסיבה שהרמב"ן בפירושו לתורה מחדש, שאיסור זה נאמר רק בכלי ברזל, אך סיתות הגזית בכלי נחושת מותרת.
טעם שמה של הלשכה
למה לשכת קראו כך ללשכת הגזית?
נאמרו כך כמה פירושים. הביאור הפשוט, שאכן היא הייתה בנויה מאבני גזית (ראשונים יומא יט.), וכן כתב בערוך (ערך גזית). אמנם בתשובת הגאונים פירשו, שקראו לה כך משום שהיא הייתה גנוזה ומוסתרת, וכן מצאנו בתורה (במדבר יא, לא) "וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם" – ויגז מלשון 'גנוז'. (ריטב"א שם)
שביעית
המשנה בשביעית (פ"ג מ"ה) מבררת באיזה אופן ניתן לחצוב אבנים בשביעית. לשון המשנה שם כך: "לא יפתח אדם מחצב בתחלה לתוך שדהו" ובפירוש המשנה נחלקו שם הרמב"ם והר"ש אם מדובר באיסור חציבה מתוך המחצב או באיסור אחר לגמרי, והוא פינוי העפר כדי לגלות את האבן הקבורה תחת החול.
אמנם בפירוש המילה 'מחצב' מודים כולם, שמשמעו – מקום חציבת האבנים. ומפרש שם הערוך שכן מתרגם הירושלמי את הפסוק: 'לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית' – 'לָא תִבְנֵי יַתְהוֹן חֲצִיבִין'. שנקראו כך על שם 'צור חוצבתם'.
(מאמר המסוגר: בבבא בתרא (ט.) דנה הגמרא האם עוכבים אחרי ההוצאה של גבאי הצדקה. ומביאה הגמרא סמך לדבר מפסוק במלכים ב'(יב, טז), "וְלֹא יְחַשְּׁבוּ אֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִתְּנוּ אֶת הַכֶּסֶף עַל יָדָם לָתֵת לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה כִּי בֶאֱמֻנָה הֵם עֹשִׂים". כאשר המשמעות היא, שלא היו בודקים אחרי הגזברים של בנין בית המקדש, מאחר והם היו עושים באמונה. והנה הרש"י מפרש על המקום, מה הייתה מלאכת של הגזברים, וכך כותב: "שהפועלים מרובין למלאכות הרבה לגודרין, ולחוצבי האבן, לכתפים, ולחמרים, ולקנות עצים, ואבני מחצב. וא"א לעמוד על החשבון".
אכן רש"י מביא כמות גדולה של הוצאות שעמדו בפני הגזברים, ומשום כך אין בודקים אחריהם. אולם יש דקדוק בלשונו, כי הנה קודם ציין את בעלי המלאכה, כגון הכתפים, שהם סוחבים חומרי בנין על הכתף. וכן גם החמרים ע"ג חמורים. אך בכלל בעלי המלאכה ציין גם את חוצבי האבן. ומשמע שחוצבי האבן היו אמונים על חציבת אבני הבנין. משום מה לאחר שמונה את בעלי המלאכות, עובר להוצאות רכישה של חומרים. כמו לקנות עצים. ואז מביא גם שהיה צריך כסף כדי לרכוש אבני מחצב. וזה תימה, כי בשלמא לקנות עצים, אכן לא הוזכרו חוטבי עצים ברשימה, וניתן להניח שלא היו חוטבים בנמצא, לכן נזקקו הגבאים לרכוש עצים מוכנים. אך אבני מחצב, מדוע היו צריכים לרכוש אותם, הרי כבר היו חוצבי אבן שהועסקו במיוחד למטרה זו?
ונראה היה לומר, שאבני המחצב הצריכו אומנות מיוחדת בצורת חציבתם, ומשום כך החוצבים הרגילים לא ידעו את סודה של אומנות זו. או דילמא שמחצבת אבני גזית לא הייתה קיימת בארץ. ויש לעיין בזה עוד.)