עידור הינה מלאכה זהה בצורתה למלאכת החרישה, היינו הפיכת הקרקע מלמעלה למטה. אלא שזו פעולה שעושים ביד עם כלי ברזל, וזו פעולה שעושים על ידי בהמות. (משנה פאה פ"ב מ"ב. ור"ש שביעית פ"ב מ"ב, וכן מדוייק ברמב"ם פ"א ה"ד)
מלאכת העידור הינה תולדה של חרישה, ואסורה בשביעית. מלאכה זו עומדת במחלוקת אביי ורבא במועד קטן (ב:) אם חייבים עליה מן התורה או רק מדרבנן.
גם בפירוש המשנה נחלקו הראשונים בהכרעת הענין, דלשיטת הרמב"ם מלאכת עידור הוא דרבנן, ואילו לר"ש (שם) נחלקו האחרונים בכוונתו, דלהתוס' יום טוב (שם) הר"ש סובר דעידור דאורייתא. לעומת זאת יש שלמדו בדבריו שמודה לרמב"ם שעידור דרבנן משום שהוא תולדה, ולא פליג עליה אלא בחרישה.
גם עידור עצמו לא נאסר אלא באופן שהוא מביא תועלת לקרקע, אך באופן שהוא מציל את האילן מנזק מותר אפילו בשביעית. (מועד קטן ג.) וכן באופן שהאילן עצמו חדש התירו עידור בשביעית עצמה. (שם ד. וברש"י ג. ד"ה: לא יקשקש) ויש שדייקו מהריטב"א שחולק בזה על דברי רש"י. (רש"ש)