• Version
• Download 5
• File Size 594.42 KB
• File Count 1
• Create Date דצמבר 10, 2022
• Last Updated דצמבר 10, 2022

87

פרשת וישלח

לך ולזרעך – נתינה הארץ לאבות

יש להסתפק הבטחת הארץ לאבות הקדושים התממשה בחייהם, או שהייתה הבטחה לעתיד שבניהם יזכו לרשתה. ויש להוכיח מפרשתנו (בראשית לה, יב) שכתוב: "וְאֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לְאַבְרָהָם וּלְיִצְחָק לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ". ומפורש בפסוק שהארץ "נתנה" לאבות – בלשון עבר. ואם הייתה זו רק הבטחה לעתיד, היה הפסוק צריך לומר, הארץ אשר "הובטחה" לאבות, ומכך שכתוב בלשון נתינה יש להוכיח שכבר זכו בה בימי חייהם.

ויש לכך ראיה מפורשת בפרשת תולדות (שם כו, ג) שהקב"ה אומר לאברהם: "כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל" לך ולזרעך, מחדד את הנתינה לאברהם עצמו, וכן לזרעו אחריו. וכן כתב הרד"ק (בראשית יג, טו) "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה" וגו' וכך כתב:'לך אתננה מעתה כי היא מתנה לך, אף על פי שהיא ברשות הגוים לך היא וממך יירשוה בניך ויגרשו הגוים ממנה'.

ויש לדחות שלשון נתינה נוהג גם בדבר המובטח. שהרי דרך הארץ לסמוך על אדם חשוב שמבטיח דבר לחברו, ועל אחת כמה וכמה שה' מבטיח לאברהם, ובודאי שהוא יכול לסמוך בודאות שירש הוא וזרעו את הארץ. ובפרט לפי המובא ברמב"ם (יסודי התורה י, ד) "שכל דבר טובה שיגזור הק-ל אפילו על תנאי אינו חוזר". ויכל לדעת בוודאות שירשו את הארץ.

אמנם מצינו בגמרא בברכות (ד.) שדרשה את הפסוק בפרשתנו "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ" (שם לב, ח), וקשה מדוע פחד יעקב בעוד שה' הבטיחו "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ" (שם כח, טו), ואינו צריך לפחוד לאחר שיש לו הבטחה מה' שלא יארע לו כל רע. אך יעקב חשש "שמא יגרום החטא". ויש בזה אריכות, וראה ברא"ם על פרשתנו, ובלחם משנה על הרמב"ם (יסודי התורה שם) במהר"ל (גור אריה שם) בצל"ח (ברכות שם) ובמשך חכמה (שמות כה, ט).

נשוב לשאלה הארץ נתנה לאברהם, הנה כתב באלשיך (בראשית כו, ג) שארץ ישראל לא נתנה עדיין לאברהם, ומה שנאמר לשון נתינה כתב בזה שני תרוצים:

א.] כאילו נתקיימה – לשון "נתינה" באה להורות, שהבטחה ודאית כאילו כבר נתקיימה.

ב.] תחילת קנין - פירוש נוסף כתב האלשיך בפרשת לך לך (שם יג, טו) שאברהם עשה את הקנין כדי שהארץ תהיה קנויה לו ולבניו לעתיד לבוא. וכך לשון האלשיך: 'שיחזיק בה מעתה לקנותה גם לעצמו לעתיד לבא'.

אמנם בגמרא בעבודה זרה (נג:) מבואר שהארץ הייתה קנויה לעם ישראל מזמן האבות, שהרי הגמרא מוכיחה שעובדי כוכבים לא יכולים לאסור את האדמה על ידי עבודת גילולים, משום שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. וארץ ישראל שייכת לעם ישראל.

וכן מצאנו אצל רועי לוט (בראשית יג, ז) שלקחו משדות אחרים, ולהגנתם טענו שהארץ נתנה לאברהם ומאחר ואין לו יורש אינם עוברים באיסור גזל. וכן הובא ברש"י (שם). וראה בענין זה בפרשת דרכים (דרוש ט).

חלקת השדה – שדה חלקה?

לאחר שיעקב בא שלם לשכם, עמד וקנה חלקת שדה בעיר שכם. וכן לשון הפסוק "וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה" (לג, יט). ומפורש בתורתינו שיעקב שילם בעבור חלקת האדמה.

ובספר יהושע (כד, לב) מבואר, שיוסף נקבר באותה חלקה שקנה יעקב מבני חמור. ועל כן אומר המדרש רבה (וישלח עט, ז) זה לשונו: 'א"ר יודן בר סימון זה אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף'. וראה בגליון הקודם, שניתן להוכיח מכאן שאבותינו קנו את ארץ ישראל בקנין גמור. וראה מה שנכתב השבוע "לך ולזרעך".

מהי חלקת השדה?

אמנם יש לדקדק ענין אחר בפסוק, מהי 'חלקת שדה'. ובפשטות חלקת שדה מתארת כמות ומידה ה"נחלקת" מתוך קרקע גדולה יותר. וכן אמרו רחל ולאה בפרשת ויצא (לא, יד) " הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ", שידעו שלא יקבלו את חלקם מלבן הארמי.

אפשרות נוספת ש"חלק" היינו מידה שהייתה ידועה ומפורסמת בין אנשים, וכן משמע מרש"י לקמן (בראשית לה, טז) בפסוק: " וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל וַיְהִי עוֹד כִּבְרַת הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה וַתֵּלֶד רָחֵל וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ". ובכברת דרך פירש רש"י, שהיא שם של מידת קרקע, ומביא לכך רש"י כדוגמא, את חלקת השדה, שגם היא מידה ידועה במדידת אדמות.

והתרגום בפסוקנו תרגם כך: "וזבן ית אחסנת חקלא", ואחסנת הוא תרגום לנחלה, כפי שתרגם התרגום בענין נחלת השבטים, "וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה" (במדבר לו, ז) - 'ולא תסחר אחסנא לבני ישראל משבטא לשבטא'.

אפשרות שלישית היא שיטתו  של האבן עזרא (שם לג, יט) שחלקת השדה היא אכן מלשון חלק, דהיינו שליעקב היה חלק בשדה בשכם. והכתוב בא להדגיש ענין חדש, כדי להודיע את מעלת ארץ ישראל, שכל מי שיש לו חלק בארץ ישראל, נחשב לו כחלק לעולם הבא. וצריך עיון, שכן בפרשת וזאת הברכה כתוב:  "כִּי שָׁם חֶלְקַת מְחֹקֵק סָפוּן" וגו' והאבן עזרא עצמו פירש, שחלקת היא מלשון חלק. ועוד יותר יקשה, שבענין רות ובועז (רות ד, ג) כתוב: "וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב" ושם פירש האבן עזרא, שחלקת השדה הכוונה לחלק מתוך שדה גדולה.

אפשרות רביעית מצאנו במדרש (שכל טוב שם) שחלקה היא מלשון חלק ונקי, כעין יעקב שאמר לרבקה "וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (לעיל כז, יא). וגם בענין השדה, כוונת חלקת שדה היא, לאדמה שאין בה אילנות, אלא היא שדה לבן. וכן מצאנו בשביעית (ב, א) ששדה הלבן היא שדה שאין בה אילנות.

ובביאור הטעם שקוראים לה "שדה הלבן" מצאנו מספר שיטות: יש אומרים שהוא מלשון הקטניות הגדלות בה (ר"ש פאה ג, א). ויש סוברים שהיא מלשון העדר האילנות המצלים את השדה ובכך היא הופכת לבנה. כך או כך מבואר, שהיא שדה שגדלים בה קטניות. אולם בפירוש המשנה שם מצאנו לחלק מן האחרונים הסוברים ששדה הלבן היא גם שדה בור, שאין בה כל גידול. (עי' תפארת ישראל שם). מכל מקום בנידון דידן יש להוכיח ששדה לבן היא גם שדה זרועה, מהפסוק: "וַתְּהִי שָׁם חֶלְקַת הַשָּׂדֶה מְלֵאָה עֲדָשִׁים" (שמואל ב, כג, יא). ומפורש, שיש שדה לבן שיש בה גידולים.