• Version
• Download 11
• File Size 518.49 KB
• File Count 1
• Create Date נובמבר 12, 2022
• Last Updated נובמבר 12, 2022

83

בימים אלו מופיעים ירקות חדשים בחנויות. המקפידים על כשרות המאכלים נדרשים לבדוק את מקור הירקות, אם הם מגידול נכרי, או מהערבה. ולפעמים אלה ירקות שנזרעו בשנה השמינית, בארץ או בחו"ל. ויש לברר האם בשנה השמינית אפשר לקנות מהירקות ללא חשש.

והנה לשון המשנה בשביעית (ו, ד) 'מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו עשה הבכיר הותר האפיל'. פירוש המילים, אסור לקנות ירקות מיד בצאת השמיטה, אלא יש להמתין עד שיצמח מאותו מין במוצאי שביעית. בשעה שיש בנמצא ירקות מגידולי שמינית, מותרים גם ירקות של השנה השביעית.

ג' מהלכים בביאור הסוגיא

והביאו הראשונים שני מהלכים בביאור הסוגיא:

  אזלינן בתר רובא – כאשר מרבית הסחורה מגידולי שמינית, יש להניח שכל ירק הנמצא בשוק מגיע מהרוב, שהרי הולכים אחר הרוב (חולין יא.) ורוב הגידולים מהשמינית.

  ביטול ברוב – באופן שמרבית הירקות מגידולי שמינית, הם מבטלים ומתירים את הירקות של השנה השביעית מאיסורם

והחילוק העולה בין השיטות, באופן שידוע לנו שהירק גדל בשביעית. שלפירוש הראשון אסור לאוכלם משום שאין אפשרות לסמוך על הרוב באופן שניכר שהדבר מהמיעוט. אולם לפירוש השני מותר לאוכלם משום שהאיסור התבטל והפך לחלק מן ההיתר, והוא כהיתר לכל דבר.

ספיחין ויבול נכרי.

עד כה דיברנו מהיתר הירקות מאיסורם, אך לא נתברר באיזה איסור מדובר. והנה הלכה זו מקורה מהתוספתא (ה, כג) שם כתוב: 'ספחין של שביעית אין תולשין אותן ביד אבל חורש כדרכו ובהמה רועה כדרכה'. במוצאי שביעית מצויים בשדה ירקות שגדלו בשמיטה, והם אסורים באכילה מגזרת חכמים בגלל עוברי עבירה, כמבואר בשביעית (ט, א) וברמב"ם (שמיטה ויובל ד, ב).

איסור נוסף המצוי בירקות שביעית נובע מחמת קדושת שביעית החלה על כל הצומח בשביעית, ואומנם הלשון מעט קשה, שקדושת שביעית אינה איסור, אלא חובה הרוכבת על הפרי לנהוג בו קדושה, ושלא לסחור בו, וכן לא לאכול או לעשות בו פעולות שאין הדרך בכך.

לסיכום נמצא, שירקות המשווקים במוצאי שביעית דורשים מעקב אחר שני סיבות עיקריות המשפיעות על מצב הירק.

  ספיחין – איסור אכילה מחמת שגדלו בשביעית

  קדושת שביעית – הנהגה מיוחדת בירקות שגדלו בהיתר בשנה השביעית

ועל כך אמרו חז"ל, שאין צורך לבדוק אחריהם כל השנים, אלא עד שיצמחו מאותו מין מהשנה השמינית, ומאז מותר לקנות ללא חשש, למרות שיתכן שיעלה בידו מירקות שגדלו בשביעית, וזה מצריך הסבר, מדוע מותר לאכול ללא חשש.

אזלינן בתר לקיטה

כאן המקום להעיר, שירקות זוכים למעמד מיוחד שהקדושה שלהם נקבעת לפי שעת הלקיטה שלהם מהאדמה. ונפרט כאן את האופנים המצויים בירקות המשווקים בשנה השמינית:

  נזרע בשישית ונלקט בשביעית – יש בו קדושה, ואין בו איסור ספיחין

  נזרע בשביעית ונלקט בשביעית – אסור משום ספיחין

  נזרע בשביעית ונלקט בשמינית – אסור עד מחנוכה משום גזירה (חזון איש ט, ז)

  נזרע בשמינית ונלקט בשמינית – מותר (רמב"ם שם)

  נזרע בשישית ונלקט בשמינית – אין בו קדושת שביעית כלל (חזון איש יד, ט)

היתר הספיחין

כבר הוזכר האופן בו מותרים הספיחין, ונפרט מעט יותר אודותם. ירק שגדל בשביעית ונלקט בשמינית מותר באכילה כאשר גדל מאותו מין בשנה השמינית והגיע להבשלה. ומקור הדין מהמשנה שהוזכרה בתחילה: 'מאימתי מותר אדם ליקח ירק במוצאי שביעית משיעשה כיוצא בו'.

אולם ברמב"ם מופיע היתר נוסף – חנוכה. וכך לשון הרמב"ם: 'ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין, והזורע ספיחי שביעית אחר שביעית הגידולין מותרין'.

והקשה הראב"ד מנין לרמב"ם היתר זה, וכן לשון השגתו: 'חפשתי זו המימרא ולא מצאתיה לא במשנה ולא בתוספתא ולא בירושלמי וכו' אבל ספיחים אחרים מניין לו שיהא להם היתר ואולי בשעמדו בקרקע ורבה החדש על העיקר שההיתר מעלה את האיסור ברוב אבל זמן חנוכה מאין לו'

אך המהר"י קורקוס (הלכה ה') ביאר את מקורו של הרמב"ם מהירושלמי בדמאי (ב, א) שלשונו שם: ' אמר רבי זעירא מן העצרת עד חנוכה איסור רבה על ההיתר מן החנוכה עד העצרת ההיתר רבה על האיסור ולענין ספיחין מראש השנה עד חנוכה אסור ספיחין מן חנוכה עד עצרת היתר ספיחות'

אם כן קשה כיצד נתעלם הדבר מהראב"ד, והרי כתב שחיפש זאת בכל התלמוד, ובירושלמי, וכאם לשון הירושלמי מפורשת שיש היתר עד חנוכה. אמנם המעיין בהמשך דברי הירושלמי יראה, שמעצרת עד ראש השנה הדבר ספק ולא נפשט, ומכיון שאין הכרעה בלשון הירושלמי, אין להביא ממנו ראיה.

אמנם הרמב"ם הכריע להלכה כהירושלמי, ואפשר להציע בזה כמה טעמים:

  ספיחין דרבנן – כיון שספיחין אסורים מגזירת חז"ל, במקום ספק אפשר להקל כהשיטות המתירות מחנוכה. (רדב"ז שם)

  שינוי גירסא – אפשר לרמב"ם היה גירסא אחרת בירושלמי שהשמיטה את הספק האמור מעצרת ועד ראש השנה. וכן לשון התוספות (פסחים נא: ד"ה כל)

  ביאור הירושלמי – ניתן להציע, שהרמב"ם פירש את הירושלמי, שאין ספק הלכה, אלא שמאותה תקופה צריך לבדוק את הגידולים אם הם מספיחין, או מגידולי שמינית. אך מחנוכה עד עצרת הרוב מגידולי היתר – ומותר. (שו"ת דרכי נועם יו"ד כב)

עולה לפנינו מחלוקת הרמב"ם והראב"ד. לשיטת הרמב"ם הירקות מותרים רק מחנוכה אך לראב"ד ניתן לאוכלם מיד במוצאי השביעית (חזו"א שם ס"ק יג).

ספיחין וגזירת חז"ל

לשיטת הרמב"ם יש איסור הנוהג עד חנוכה, אך הוא כולל בתוכו שני חלקים:

  ספיחין – גידולי איסור שגדלו בשביעית ומצויים בשוק, ואין צורך לבדוק אחריהם לאחר חנוכה.

  גזירת הטמנה – גם גידולי שנלקטו בשמינית אסורים עד חנוכה משום גזירה שמא ימהר ללקוט בשמינית ולמכור בצאתה. לכך גזרו שיהיה מותר ללקוט רק לאחר חנוכה.

גזירת חז"ל החמירה בכך שאסרה את כל הירקות שנלקטו בשמינית. אולם הקלה בכך שהתירה את כל הירקות לאחר חנוכה.

והטעם שלאחר חנוכה לא חששו לעוברי עבירה מצאנו ב' פירושים:

  הסחת דעת – החל מחנוכה של שמינית, התרגלו להסיח דעת מאיסור ספיחין, ואין חשש שיבואו לקנות מעוברי עבירה.

  ריקבון הירק – רוב הירקות שנלקטו בשביעית לא היו מחזיקים זמן עד חנוכה, ולאחר חנוכה היו הרוב כבר משמינית, ולא גזרו על המיעוט שנותר.

יבול נכרי במוצאי שביעית

מכאן נעבור לשאלה, האם גזירת חז"ל נאמרה רק לגבי איסור ספיחין, או גם לגבי קדושת הירקות. הדבר מצוי מאוד בירקות שגדלו אצל נכרים, ולהמקיימים את דברי החזון איש, שהורה לנהוג קדושה בירקות אלו, היה האיסור נוהג רק בירקות שנלקטו בשביעית, אולם ירקות שנלקטו בשמינית צריך להתירם לגמרי, שלכאורה אין בהם קדושה, ומותר לסחור בהם, וכן אין לחשוש מהפסדם, או מאכילתם שלא כדרך.

אולם לאחר שהובאו טעמי הגזירה מצאנו, שטעם התקנה הייתה מחשש עוברי עבירה, שינצלו את הפקר האדמה בשביעית כדי ללקט ירקות וימתינו איתם עד מוצאי שביעית. אמנם אין החשש מצד עוברי עבירה שזורעים בשביעית, אלא אפילו אותם שלוקטים שלא כדין, ועוברים בזה על איסור סחורה.

והנה איסור סחורה נוהג לשיטת החזון גם ביבול נכרי, ולשיטתו יש חשש בעוברי עבירה שילקטו בזמן ההפקר, ויעברו על איסור סחורה, וימתינו עם הירקות למוצאי שביעית לזמן שכל הירקות מותרים מחמת שנלקטו בשמינית, ואז יוציאו את פירות השביעית שנלקטו ונסחרו שלא כדין, ויעברו על איסור סחורה.

ונמצא שיש להחמיר שגם סחורה שנלקטה בשמינית אינה מותרת עד לאחר החנוכה. ויש בה קדושת שביעית, ולכאורה צריך לעשות בה גם שטר שליחות. וכל זה מחמת גזירת חז"ל להנצל מעוברי העבירה.

הציטוט השבועי:

"ברוח פיו אנו חיים ובהבל פיו העולם מתקיים" (רדב"ז שמו"י ד, ו | על מרנא הרמב"ם)

בכיר

בכיר הינו שם תואר לגידולים הראשונים שהבשילו (שביעית ו, ד). בכיר הוא ההפך של ה'אפיל' דהיינו הגידולים שאחרו לצאת (שם). מותר לקנות בשנה השמינית לאחר שיצא ה'בכיר' דהיינו לאחר שאותו סוג גידול החל לצאת בארץ (שם). ונקרא כך מלשון 'בכור' שהוא ראשון שבילודה (תורה תמימה קהלת יא, ו)

יש מקומות שהבכיר מתאר תקופה ראשונה הראויה לזריעה (בראשית רבה חיי שרה סא, ג), כמאמר הפסוקף "בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת זַרְעֶךָ וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ" וגו' (קהלת שם)