• Version
• Download 6
• File Size 773.99 KB
• File Count 1
• Create Date אוקטובר 28, 2022
• Last Updated אוקטובר 28, 2022

81

בניית עיר בזמן הזה

כתב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (יג, ו) 'לא יסתור אדם את ביתו לעשותו גינה ולא יטע חרבתו גינה שלא יחריבו ארץ ישראל'. תוכן ההלכה – שאין לסתור בתים בארץ ישראל משום שמפסיד מיישוב ארץ ישראל. ומקור ההלכה מהתוספתא (ערכין ה, יט).

איסור זה נאמר בערי הלווים כמבואר בפרשת בהר (כה, לד) שם כתוב: "וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם" ודרשו בגמרא בערכין (לג:) שאין כוונת הפסוק למכירה, שהרי נאמר במפורש שערי הלויים עומדים להם לנחלה לעולם, ובהכרח שכוונת הפסוק לאסור שינוי במבנה ערי הלויים.

צווי התורה כולל הדרכה מפורטת כיצד לבנות עיר,כדי לייפות את העיר יש להשאיר בכניסה שטח ריק של כ – 500 מטר, ואחריו שטח זהה המיועד לנטיעה וזריעה (במדבר לה, ה). ועל כך מצוה התורה, שלא לבנות בתים במגרש שלפני העיר, ולא להחריב בתים בתוך העיר להמשיך את רצף המגרש.

ואמנם יש לעיין, כיצד דרשו איסור זה מהפסוק העוסק באיסור מכירה. וכתב הרלב"ג (ויקרא שם) שלשון 'מכירה' מתאר 'שינוי', שעל ידי המכירה משתנה בעלות החפץ – מהמוכר לקונה. ולפיכך במקום שאין לדרוש מכירה כפשוטה, ניתן לדרוש לשינוי אחר, כגון שינוי במבנה החיצוני של העיר.

בטעם האיסור לשנות את מפרט העיר כתב החינוך (שמב), שערי הלוים מתוירות משום שהם היו מורים הלכה לישראל, וכן שם שמשו למגורי הרוצחים בשוגג, ולפיכך היו עיני ישראל נשואות לשם תמיד, ולפיכך יש להקפיד על נוי העיר שיהיה 'בתכלית היופי והחמדה'. ויש בכך שבח לכל עם ישראל, וזהו הנוי שגזרה התורה, 'כי אדון החכמה ייסדן ותקנן והגביל גבולם וירא כי כן טוב, וכל חלוף אחר דברו אינו אלא גרוע וגנאי'.

איסור שינוי העיר אסור מן התורה, וצידד החינוך (שם) שלוקים על כך. ואמנם המשנה למלך מדייק מכך שהרמב"ם לא הזכיר זאת יחד עם כל הלאוים שיש בהם מלקות בהלכות סנהדרין (פרק יט)

ויש להסתפק ממתי עובר על איסור זה, אם בשעה שהופך חלק קטן של אדמה, או בשעה שמביא עפר חדש, או חומרי בניה, וכן אפשר רק משעה שמתחיל לבנות, או מסיים את הבניה, או משעה שנכנס לדור בה. ונאמרו בזה כמה שיטות. וראה בחינוך שהניח שאלה זו בצריך  עיון. ובערוך לנר (מכות  יב.) נטה לומר שלוקים משעה שבונה בית הראוי למגורים. וכן בשינוי מגרש לשדה, יש להסתפק אם חייב על הנחת השתיל באדמה, או רק משעה שהוא נקלט, ואפשר שאפילו אחר שנקלט אינו חייב עד שיצמיח ענפים המבטלים את נוי העיר.

נחלקו תנא קמא ורבי אלעזר במשנה (ערכין שם), אם איסור זה נאמר רק בערי הלווים, או גם בשאר ערי ישראל. אך גם לתנא קמא אינו חייב מדאורייתא, אלא תקנה של חכמים משום נוי העיר. ולמרות שטעם הדין בערי הלויים כבר נתבאר, שגם הוא נכלל בטעמים אלו, מכל מקום גזירת הכתוב הייתה בערי הלויים בלבד, וכפי שהובא לעיל.

מגרש ושדה בעיירות ישראל

ובאמת לא נתבאר איזה שטח יש להשאיר בכניסה לעיר של ישראל, ורבינו גרשום בפרק לא יחפור (בבא בתרא כד: ד"ה אמר עולא) כתב ששיעורו עשרים וחמש אמה, וכן דייק המנחת חינוך. אמנם צריך עיון מנין למדים הלכה זו.

ובמנחת חינוך (שם) הציע ששיעור ערי ישראל נקבע לפי השטחים שהיו בעת כיבוש הארץ, אמנם כותב שם שאינו מן הסברא. ובאמת הוא צריך ביאור אם הולכים לפי השטחים שנכבשו בשעת ירושה וישיבה, שהרי היו שבטים שלא הצליחו להוריש את הארץ. וכן נמצא שערי ישראל יהיו חמורים יותר מערי הלויים בשיעור המגרשים שלפני העיר. וכן הדבר נתון לשיעורים בין עיר לעיר, ואולי זו כוונת המנחת חינוך שאין סברא שיהיו הבדלים בין העיירות.

איסור בנין בזמן הזה

מתוך הדברים עולה, שיש איסור מן התורה לשנות את ערי הלויים. ווגם בערי ישראל יש איסור מדרבנן. וכתב המנחת חינוך שאיסור זה נוהג בערי הלוים גם בזמן הזה, באותן ערים שידוע שהיו של הלוים גם בזמן הבית.

ומענין לברר איסור זה נוהג בעיירות ידועות כמו חברון שהייתה עיר מקלט כמבואר בפסוק (יהושע כא, יג) וכמאמר הגמרא בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קכב:), ונמצא שיש איסור לבנות בית או להחריבו, משום שהדבר ספק עד היכן מגיע גבולה, ואם היא במקום העיר שמא מחריב בית, ואם היא במקום מגרש, שמא בונה בית, ואסור לשנות בה דבר.

אמנם גם בערי ישראל יש לעיין אם מותר לשנות בה, ולא מצאנו שיש איסור בזה, ויש לעיין בדבר כיצד יהיה לעתיד לבוא, שהרי לא שייך להרחיב עיר מבלי להחריב מגרש או בית, ואם כן לא יהיה ניתן להוסיף ולהרחיב את העיירות שהיו בזמן יהושע. וכן דייק הגרי"ז מהפסוקים ביחזקאל (פרק לו) שלעתיד לבוא יבנסו כל ההרים ההרוסות, ומשמע שלא יהיו ערים חדשות. ויהי הדבר לפלא, כיצד יכנסו כל עם ישראל, בתוך הערים הספורות שהיו בה.

ויש לעיין באופן שכבר בנו על גבי המגרש גויים, ואפילו שישראל עשה כן שלא כדין, מכל מקום אפשר שכבר הורחבה העיר, וכעת יש לבנות לה מגרש מסביב למקום ההרחבה, או שמא יש להרוס את מה שבנו

ואפשר שהדבר תלוי במחלוקת אם יש מלקות על לאו זה, שהרי החינוך צידד שיש בו מלקות, אך הרמב"ם השמיטו, וביאר המנחת חינוך בדעת הרמב"ם, שאין הדבר חשוב שינוי, משום שניתן לתקנו. שהרי הבונה יכול להרוס, וההורס יכול לבנות, ואין לוקים על דבר שאין איסורו מוחלט. אמנם לשיטת החינוך אין מועיל מה שיהרוס את הבנין, שהרי נאבד מהמקום שם מגרש, וכעת יש להרחיבו למקום אחר. אמנם יש לדחות והדבר צריך עיון

בשבוע הבא נרחיב בס"ד על קבורה בעיר חברון, כגון מה שמצינו בפרשת חיי שרה, שאברהם קבר את שרה בחברון, וכן השלכות מעשיות בזמנינו של הלכות אלו.