- Version
- Download 5
- File Size 354.12 KB
- File Count 1
- Create Date אוקטובר 14, 2022
- Last Updated אוקטובר 14, 2022
79
תליית אתרוג בסוכה
אחת לשבע לשנים, צצות שאלות רבות אודות השימוש באתרוגים הקדושים בקדושת שביעית. אחד מן הנידונים נסוב על דברי הרמ"א (או"ח תרלח, ב) שיש התולים אתרוג בסוכה לנוי. ויש לברר אם מותר לתלות גם אתרוגים של שמיטה.
יסוד השאלה נחלק לשלושה חלקים:
א.] לאכלה ולא להפסד – תליית האתרוג עלולה לקלקל את הפרי מאכילה
ב.] איבוד לשעה – מכיון שנוי סוכה אסור באכילה, האם מותר להפקיע זמנית את הפרי מאכילה
ג.] הנאה שלא כדרך – האם הנאה מנוי הפרי נחשבת הנאה המותרת
לאכלה ולא להפסד
כתב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (ה, ה) הלכה זו: 'פירות המיוחדין למאכל אדם אין מאכילין אותן לבהמה לחיה ולעופות' והלכה זו נלמדה מהפסוק "וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כה, ז). ודרשו חז"ל בגמרא (פסחים נב:) שיש איסור להפסיד פירות שביעית מאכילה.
משום כך נאסר לקצוץ ענף טעון פירות קודם זמנו (רמב"ם שם ה, יז), וכן נאסר להאכיל בהמות וחיות מפירות הראויים למאכל אדם (שם ה, ה). וכל כל האופנים המפסידים את הפרי מאכילתו.
בנידוננו, יש לחשוש שתליית האתרוג בסוכה תפסיד אותו מאכילה. ההפסד עלול להגרם מחום השמש שתמהר בישולו, או מלחות הגשמים, שתרקיב את בשרו. אומנם בתוספתא חילקו בין פעולת הפסד, לבין גרימה וכך לשון התוספתא:
"פירות שביעית אין מאכילין אותן לבהמה ולחיה ולעופות אם הלכה בהמה מאיליה לתחת תאינה ואוכלת בתאנים לתחת חרוב ואוכלת בחרובין אין מחייבין אותו להחזירה משם שנ' בארצך תהיה כל תבואתה לאכל" (תוספתא שביעית ה, כ)
ומכאן התיר הרמב"ם (שם ה, ה) לאפשר לבהמה האוכלת, להמשיך לאכול מפירות שביעית, משום שהפסד זה נגרם בעקיפין, ודין הפסד בשביעית הוא רק כשנעשה בידיים. וכעין זה כתב החזון איש (יד, ד).
לצד זאת נותנת הסברא, שגרימת הפסד ודאי אסורה כמו שמצאנו בדיני גרמי בנזיקין, וכן כתב בדרך אמונה (ביאור ההלכה שם) על פי הגמרא בסנהדרין (עז.) שרוצח אדם על ידי הנחתו בשמש, נידון כרוצח כאשר השפעת השמש פעילה בשעת ההנחה.
העולה מן הדברים, שקשירת אתרוג במקום הפגיע לאור שמש, ובידוע שהשמש מזרזרת קלקול הפרי, יש לאסור שלא לעשות זאת, משום שהוא מפסידו בידיים. וכן באזורים שיש ירידת גשמים קבועה, ועל ידי הנחת האתרוג יפסד האתרוג.
אולם אם האתרוג מונח במקום מוצל, או שידוע שאין חום זה מזרז את קלקולו, אין לאסור מחמת הפסד, שאינו מפסידו כלל. וגם אם נפסד, הרי זה נעשה בגרם, ואין חובה לשמור את הפירות מגרם הפסד כמבואר בתוספתא הנזכרת לעיל.
איבוד לשעה
זוית נוספת המתקשרת לשאלתנו, האם מותר לבטל באופן זמני את אפשרות האכילה מפירות שביעית. יסוד השאלה על פי המבואר בשולחן ערוך (או"ח תרלח, ב) שאסור להנות מנוי הסוכה, ואדם המייחד פרי של שביעית לנוי סוכה, נמצא מבטל את אפשרות האכילה שלו לזמן, ובחלוף החג ישוב להיתר אכילתו, ויש לדון אם הפסד זמני נידון כהפסד.
ובמישור המעשי ניתן להסדיר זאת על ידי תנאי, כמבואר ברמ"א (שם) שיכול להנות ממנו בשביעית. ולמרות שנתבאר שם בשם המהרי"ל שאין לעשות תנאי זה בזמנינו, אך כתב המגן אברהם (סק"ח) שכיום ניתן להתנות, והביאו המשנ"ב (ס"ק כג) להתיר התנאי.
אולם ביסוד השאלה יש להוכיח מדיני ארבעת המינים, שמותר ליטול אתרוג של שביעית, למרות שלאחר נטילתו אסור להנות ממנו כמבואר בגמרא (סוכה לו:) והביאו הרמ"א בשולחן ערוך (תרמט, ה). ומבואר שרק בעשיית תנאי מותר להנות מהאתרוג ביום השני, ואולם לא מצי' שהלוקחים אתרוג של שביעית עושים תנאי כדי לא להפקיעו מאכילה, ובהכרח שאיבוד אכילה לשעה, אינו נידון כהפסד.
אמנם יש להתירו מטעם אחר, שהרי בעת תלייתו בסוכה אין פסול בבשרו, ורק משום שמיועד לנוי אין דעת האדם מכוונת לשימושו. אולם גוי יכול לאוכלו והוא ראוי לאכילתו, ובהכרח שיש בו היתר אכילה, ואין נחשב אבוד.
הנאה שלא כדרך
סוגיא נוספת המתעוררת בבירור השאלה, האם מותר להשתמש בפירות שביעית שלא כדרך המקובלת, וכגון להשתמש באתרוג לצורך נוי, בעוד שעיקר שימושו לאכילה, להרחה, או לנענוע. ומצאנו לכך סמך מהירושלמי (שביעית ב, ז) שהביא כך:
'באילין עלי קולקסייא שאסור לגמות בהן מים מפני שהצבאים אוכלין אותן'.
הציור מדבר במיני צמחים שאסור להשתמש בהם ככלי שתיה, משום שהם ראויים לאכילת הצבאים. ונחלקו המפרשים בהבנת הגמרא, דעת הגר"א שהשימוש בהם לשתיה מקלקל אותם מאכילה, ואסור לעשות כן מדין 'הפסד'. אולם הרש"ס פירש שם, שיש איסור לשנות מדרך שימושו, ומכיון שעומדים לאכילת הצבאים, אסור להשתמש בהם לשתיה.
ונמצא שמחלוקת זו נוגעת גם לתליית האתרוג, שלשיטת הגרש"ס אסור לעשות כן, אך להגר"א מותר.
מלבד זאת יש לברר אם התירו להנות מפירות שביעית ללא כילוי. והדברים תלויים במחלוקת רש"י ותוספות בבבא קמא (קא:) וראה רעק"א שם שלשיטת רש"י יש איסור להנות מהפרי קודם שהוא כלה, ולשיטתו, תאסר תליית האתרוג, שהרי אינו כלה בשעה שהוא תלוי לנוי הסוכה.