- Version
- Download 6
- File Size 1.68 MB
- File Count 1
- Create Date אוקטובר 14, 2022
- Last Updated אוקטובר 14, 2022
78
הסרת הקוצים באילן האתרוג
טבעו של האתרוג לצמוח בין קוצים משוננים מאוד, ומכאן הקושי להדר אחר אתרוג נקי משריטות ומכות, משום שריבוי הקוצים אינו מאפשר לאתרוג להתרחב ללא פגיעה או שריטה.
הרגילות בכל השנים, להסיר את הקוצים בצורה ידנית, ובכך להשאיר את האתרוג בנקיון גידולו, אולם בשנה השביעית אסור לעשות מלאכה באילן, וממילא החקלאים משאירים את הקוצים על מכונם, וזו הסיבה שקשה להשיג אתרוגים נקיים בשנת השמיטה.
ולאור המבואר בגליונות הקודמים, לכאורה אסור לעשות מלאכות אלו גם בשנה השמינית – כל עוד יש עליהם פירות שביעית, משום שהם פירות הפקר, ואסור לעשות בהם מלאכה. ואמנם קוצים חדשים המופיעים סביב הניצנים החדשים, מותרים בקציצה משום שאין בהם קדושת שביעית, ואין בהם תועלת לפירות הקדושים, ומותרים במלאכה.
מבירור שערכנו נתברר, שדרך החקלאים להסיר את כל פרחי האתרוג הגדלים עד ט"ו בשבט, משום שהבשלת הפרי תסתיים באמצע החורף, ולא יהיו בשלים לחג הסוכות של שנה הבאה.
נטילת הקוצים
הקוצים כאמור גדלים על גבי הענפים שבסופם עולה האתרוג. ויש אוסרים ליטול את הקוצים הללו כמבואר בפסקה הקודמת, אולם יש לדון אם מותר לאחרים לקחת מאותם קוצים לשני שימושים אפשריים. האחד, לצורך התנסות והתלמדות לדיני ניקב וחסר שבאתרוג (או"ח תרמח, ב). וכן משום שרוצים להשיג אתרוג נקי, ועל כן מסירים את הקוץ העלול לחסר מהאתרוג.
ואמנם צווי התורה להפקיר את הפירות, אך האילן עצמו אינו הפקר – ואסור לגזום ממנו ענפים. ומקור הדין מהמשנה בכלאים (ז, ד) ובר"ש שם שהוכיח שהענפים אינם קדושים בקדושת שביעית. ולפיכך אסור לאחרים ליטול את הקוצים, משום שהם שייכים לבעל הפרדס, ואין היתר לקוצצם.
לעומת זאת העוקץ שבו האתרוג מחובר אל העץ, מחובר לגוף האתרוג, ויש לדון אם מותר לקחתו. ואולם אם היה איסור לקחתו, לא היה ניתן לצאת ידי חובה באתרוג של שביעית, משום שאתרוג ללא עוקץ פסול כמבואר בשולחן ערוך (או"ח תרמח, ח).
אמנם בגמרא בברכות (לו:) מבואר שהענפים המחוברים לפרי בטלים לגביו, ונושאים את כל הדינים שבו. ושם מדובר בחלק שאם ינטל יפסד הפרי. ואילו עוקץ הניטל מהאתרוג אינו פוסלו מאכילה, אך פוסלו ממצוה, ובכאן יש לדון אם פסילתו ממטרתו גידולו נחשב כמבטלו. כמו כן יש לדון בתלישת הפיטם, שפוסלת את האתרוג ממצוה כמבואר בשולחן ערוך (שם ז) ולפיכך נחשב כטפל לפרי ויש בו דין הפקר.
אך בתלישת הקוצים יראה שאין לתולשם מכיון שאינם בטלים לפרי המופקר.
תלישת האתרוג מהאילן
נתבאר במשנה (שביעית ח, ו) שיש לשנות בצורת הקצירה של פירות הקדושים, ונחלקו מפרשי המשנה, אם השינוי צריך להיות בגוף הקצירה, או רק בשימוש הפירות לאחר הקצירה. ויש בזה ג' דרגות. שיטת רוב הראשונים (ראה ריבמ"ץ ורא"ש) לאסור קצירה כדרכה, אלא רק על ידי שינוי. שיטת הרמב"ם שאין צורך בשינוי בקצירה, וכל השינוי הנצרך הוא רק בשימוש הפרי לאחר הקצירה. דעת הגר"א לעומת זאת, שגם שינוי בקצירה אסור, ויש לתולשו דווקא ביד, שאין לו שם קצירה.