• Version
• Download 5
• File Size 464.43 KB
• File Count 1
• Create Date אוקטובר 2, 2022
• Last Updated אוקטובר 2, 2022

77

מהנושאים שבגליון:

האם שנת השבע ממשיכה לתוך השנה השמינית?

באיזה אופן אסור לבעל הבית לזרוע את שדהו בשמינית?

מדוע נצרכו ג' מקורות לדין תוספת?

היתר שימוש באתרוג קדוש לצורך התלמדות

=====================================================

קדושת פירות בשמינית

בקריאת התורה אנו מזכירים השבוע את במצות "הקהל" - משה רבינו אומר: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת" (דברים לא, י) מכאן אנו יודעים שיש מצוה להקהיל את עם ישראל לשמוע הלכות בבית המקדש, כדי לזרז אותם לקיים מצוות, ולחזק בהם את האמונה (ראה רמב"ם חגיגה ג, א).

ההתכנסות הייתה במוצאי היום טוב הראשון של סוכות, בתחילת חול המועד סוכות שאחרי שנת השמיטה. כפי שיתרחש גם השנה בעז"ה. המקור לכך במשנה בסוטה (מא.), שדורשת זאת מהפסוק המובא לעיל.

ושואלת על כך הגמרא בראש השנה (יב:), שיש סתירה בין תחילת הפסוק לסופו: 'במועד שנת השמיטה' - זה שביעית. ו'מקץ שבע שנים בחג הסוכות' – זה שנה שמינית. ומדוע צריך הפסוק לכתוב את שנת השמיטה. ותירוץ הגמרא, שהדבר נצרך לאחד היסודות הגדולים בדיני שביעית – דיני קדושה בפירות. וכך לשון הגמרא:

"שנת השמטה מאי עבידתיה בחג הסוכות - שמינית היא, אלא לומר לך, כל תבואה שהביאה שליש בשביעית לפני ראש השנה - אתה נוהג בו מנהג שביעית בשמינית"

מכאן למדנו שיש קדושה בפירות גם בשנה השמינית, מכיון שעיקר גידולם היה בשביעית.

קדושה בפירות שחנטו בשמינית

הדברים אמורים בפירות שגדלו בשביעית, אך כל פירות שעיקר גידולם בשנה שמינית, אין בהם קדושה. אמנם הדבר תלוי במחלוקת בעלי התוספות. דעת רבינו חננאל (ר"ה טו: ד"ה ת"ר) שקדושת הפירות ממשיכה עד ט"ו בשבט של שנה שמינית.  ולשיטתו ברור שאסור גם לעשות בהם מלאכה משום שהם פירות שביעית לכל דבר. וכן שיטת הערוך (ערך בנות שוח)

אמנם לשיטת הר"ש בפירושו לתורת כהנים (שם) וכן משמע בפירות המשנה (שביעית ב, ה) מבואר שהסכים לדברי רבינו חננאל, וקדושת הפירות ממשיכה עד ט"ו בשבט של שמינית. אך לא נתבאר ממתי היא מתחילה. והוכיח החזון איש מהגמרא בסוכה (לט.) שיש איסור סחורה באתרוג שנלקט בשביעית, קודם ט"ו בשבט. ומכאן הוכיח שלשיטת הר"ש תחילת האיסור בא' תשרי, וסוף האיסור בט"ו בשבט של שמינית.

ומקור הדברים בתורת כהנים (ספרא א, א) שם כתוב:

"שבת שבתון יהיה לארץ כיון שיצת שביעית אף על פי שפירותיה שמיטה מותר את לעשות מלאכה בגופו של אילן אבל פירותיו אסורים עד חמשה עשר בשבט"

ומבואר שיציאת השביעית בט"ו בשבט. אמנם הגר"א מחק את סוף הלשון בתורת כהנים, ונקט החזון איש (שביעית ז, יג – טז) להלכה על פיו, שראש השנה לענין קדושת שביעית, הוא א' תשרי. בין בכניסתה ובין ביציאתה.

איסור עבודה באילן בשמינית

מלבד קדושה בפירות, יש להסתפק אם מותר לבצע מלאכות בפירות גם לאחר צאת השביעית. ואמנם המתבונן יבחין בין קדושת הפירות לקדושת הקרקע, שקדושת הפירות נקבעת לפי תאריך הייצור, וכיון שנוצרו בשביעית, יש בהם קדושה גם בשמינית, אולם האילן עומד שנים ארוכות, ואיסור עבודתה תקף רק בשביעית, ומן הדין שיהא מותר לעשות בה כל מלאכות החל מתחילת השנה השמינית.

אמנם מצאנו משנה בשביעית (א, ד) שרבי עקיבא דורש מהפסוק "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת" (שמות לד, כא) – חריש של ערב שביעית שהוא נכנס בשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית. ומבואר בדעתו, שדיני שביעית ממשיכים גם לשנה השמינית. אך לשיטת ר' ישמעאל שחולק שם, אין ראיה מפסוק זה, אך עדיין מודה מצד הדין לר' עקיבא.

ויש להתבונן באיזו איסורי שמינית עוסקת המשנה. ומדיוק לשון המשנה יראה שמדובר באיסור עבודה בקרקע, שהרי תחילת המשנה וכל הפרק עוסק בחרישה לאילנות. אמנם בר"ש (ד"ה אין) מבואר לענין ביעור ואיסורי ספיחין שיש לבערם גם בשמינית. וכן ברא"ש, וברע"ב.

אמנם התוספות (ראש השנה יב: ד"ה מנהג) הוכיחו מדברי רבי עקיבא, שמלבד חיוב שמירת הקדושה, יש איסור מלאכה באילנות ובקרקע שיש בהם פירות קדושים. וכך לשון התוספות:

'דאי מהכא הוה אמינא דהא דנוהג בה מנהג שביעית בשמינית היינו דקדושת שביעית נוהגת בהם דאסירא בסחורה וחייבין בביעור ושאר דיני פירות שביעית אבל לחרוש ולקצור ולעדור אותה תבואה לא הייתי אוסר דדבר התלוי בעבודת הארץ כיון דנפקא שביעית שריא אפילו לצורך פירות שביעית להכי איצטריך ההוא קרא'

אמנם הר"ש הביא את דברי התורת כהנים בפירושו למשנה (שביעית ב, ה) ולשיטתו יובן היטב, מכיון שמותר לעשות מלאכות באילן בצאת השביעית. אמנם לתוס' אסור לעשות את כל המלאכות בפירות.

נמצא שהראשונים נחלקים באיסור עבודת פירות בשמינית. לשיטת התוספות אסור, ולשיטת הר"ש מותר. ואמנם להלכה יש לדון מכיון שנפסקה הלכה כשיטת רבי ישמעאל (ראה רמב"ם שמיטה ויובל ג, א) ולדבריו לא לומדים מהפסוק בחריש ובקציר, ולפיכך אין מקור לאיסור מלאכה בקרקע. (וראה פני יהושע ד"ה מנהג).

איסור מלאכה בקרקע בשמינית

לאחר דיוק מקור ההלכה, הלא הוא התורת כהנים, מבואר שהאיסור לעשות מלאכה בפירות דווקא. אך מפורש בדבריו שמותר לעשות מלאכה בקרקע. ויש להביא ראיה ממשנה בשביעית (ח, ו) המורה כיצד מותר לקטוף פירות קדושים. וכך לשון המשנה:

"תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה אבל קוצה אותם בחרבה".

והנה, פעולת הקטיף פועלת גם בפרי, שמנתקת אותו מהענף. אך במקביל פועלת גם באילן על ידי שמשביחה את צמיחתו. ולפיכך יש לברר האם איסור הקטיף המובא במשנה, נאסר איסור עבדוה באילן, או איסור עבודה בפירות.

ודייק המקדש דוד (נה ד"ה והנה), את לשון המשנה, 'תאנים של שביעית אין קוצין אותן במוקצה', וכשם שהתנא מפרט שמדובר בפירות שביעית, היה עליו לפרט גם את זמן האיסור, שהוא בשביעית, והיה עליו לכתוב 'אין קוצין אותן במוקצה בשביעית'. ומכאן היינו למדים שבמוצאי שביעית מותר, ובהכרח שגם לאחר שמותרת העבודה באילן, אסור לעשות מלאכה בגוף הפירות.

והזכנו למעלה את לשון התוספות האומר במפורש, שאסור לעשות מלאכת קרקע במקום שיש תועלת לפירות של שביעית. ובטעם הדבר יש לעיין, מאיזה טעם נאסור לבעל השדה להשביח את האדמה שתחת הפירות, ובפרט שהדבר יביא תועלת גם לפירות הקדושים. ולא מצאנו איסור להביא תועלת, אלא איסור מלאכה, וכאן שעושה מלאכה שמותרת בשמינית, מדוע יאסר.

ואולי האיסור מחמת שמשתמש פירות שאינם שלו, ומכיון שהם הפקר אסור לו לנהוג כבעלים ולעשות בהם מלאכה. אמנם מצד עצם הבאת תועלת – אין כל איסור.

חומר עבודת קרקע מקדושת פירות

ויש להעיר, ששמירת הקדושה בפירות נוהגת גם בשנה השמינית, כמבואר בגמרא בראש השנה (יב:) והחידוש נמצא במלאכת קרקע שאסורה גם בשנה השמינית. ולפיכך יקשה, מדוע נכתבו שתי דרשות לקרקע ולפירות. הרי בכלל מאתיים מנה, ואם איסור קרקע נוהג בשמינית, ודאי שגם יש לשמור על קדושת הפירות.

וראה ברא"ם (לד, כא) שנתקשה בזה, ועמד ב"צריך עיון".

איסור נטיעה בשמינית

ממסקנת התוספות ניתן להניח, שמהפסוק בפרשתנו יש לאסור מלאכות כמו חרישה וקצירה, שהם נעשים בפירות הקדושים, אך כל מלאכה שאינה קשורה בקרקע עצמה, מותרת מיד בכניסת השמינית. וכן לשון הירושלמי (שביעית ו, ב)

אמנם הדבר צריך עיון, שהרי בערב שביעית גם כן נוהגת התוספת, ובפרק ראשון של מסכת שביעית נתבאר איסור חרישה. ונחלקו בעלי התוספות אם הדברים אמורים רק במלאכות כגון חרישה, או גם נטיעה. שיטת רבינו תם, שהתורה מדברת רק מענין חרישה. ושיטת הר"ש שגם נטיעה בכלל, משום שזריעה היא אב של זמירה. וכשם שזמירה אסורה בתוספת שביעית, כך גם זריעה ונטיעה.

ואותו חשבון נוהג גם במוצאי שביעית, שלשיטת הר"ש יש לאסור גם נטיעה בשמינית. ולכאורה הוא רק במקום שיש בו פירות שביעית. כמדוייק מלשון התוספות בראש השנה (שם).

שיעבוד הקרקע בשמינית

פסק הרמב"ם (שמיטה ויובל ז, יח) בזה הלשון:

"ועד מתי יהיו העניים מותרין להכנס בפרדסות במוצאי שביעית לאסוף פירות שביעית, עד שתרד רביעה שנייה".

וכוונת דבריו שמותר לכל אדם לקחת מפירות שביעית, גם בשנה השמינית. ומצד הדין בעל השדה יכול להתחיל לזרוע בשדהו, מכיון שאין איסור מלאכה בצאת השביעית, ורק עבודה לצורך הפירות נאסרה.

לאחר התקופה הנזכרת ברמב"ם, אסור להכנס לשדה של חברו, משום שמזיק את הצמחים שגדלים בחצרו. וקודם לכן מותר להכנס אפילו שיגרם מכך נזק, משום שהשדה משועבדת ללקיחת פירות הפקר. וכן מצאנו בסוגיא בנדרים (מב.) שמותר להכנס לחצר כדי לקחת את הפירות.

והקשה החזון איש (שביעית טו, יא) כיצד מותר לבעל הבית לזרוע את שדהו במוצאי שמינית, הרי הקרקע משועבדת ללקיחת הפירות. ומניח החזון איש שמדובר בציור שאין עיכוב להכנס לחצר, כגון שבעל הבית משאיר דרך מיוחדת להגיע לפירות.

סיכום הדברים:

ראש השנה לקביעת הקדושה באילנות:

א.] רבינו חננאל – מט"ו בשבט עד ט"ו בשבט
ב.] ר"ש – מא' תשרי עד ט"ו בשבט
ג.] הגהת הגר"א – מא' תשרי ועד א' תשרי. (כהכרעת החזו"א)

מקור לתוספת שביעית:

א.] ר' עקיבא – בחריש ובקציר תשבות
ב.] רבי ישמעאל – ועיניתם את נפשותיכם

איסור מלאכה בפירות:

א.] ת"ק (שביעית ב, ה) – אסור
ב.] רבי יהודה – מותר במקום המנהג
ג.] רבי שמעון – מותר בכל אופן

איסור מלאכה באילן:

א.] תוספות – אסור
ב.] ר"ש – מותר מלבד קצירה

איסור מלאכה בקרקע:

א.] תוספות – אסור
ב.] ר"ש - מותר