- Version
- Download 5
- File Size 473.24 KB
- File Count 1
- Create Date דצמבר 3, 2022
- Last Updated דצמבר 3, 2022
86
קנייני ארץ ישראל | חלק שני
בשבוע שעבר עסקנו בקבוצה הראשונה של האופנים שהובילו את אבותינו לקבל את ארץ ישראל, ולהעביר אותם לזרעם אחריהם. והחוט שחיבר אותם יחד היא העובדה שזכות בארץ לא נעשתה באמצעות מלחמות או כיבושים.
בחלק זה נתמקד בחלק השני הכולל את מלחמות שהיו במשך התקופה שבני ישראל יצאו ממצרים ועד סוף ימי בית ראשון. לצד זאת נעסוק בהבדל בין כיבוש שנעשה באמצעות מלחמה, לקדושת הארץ הנוצרת באמצעות קידוש.
סיחון ומואב
בשעה שבני ישראל הגיעו למתן ארץ ישראל, הם עצרו בחניה האחרונה ממקום הנקרא "בית הישימות" ועד מקום הנקרא "אבל השיטים" בערבות מואב (במדבר לג, מט). לאחר מכן אמר ה' למשה רבינו לעלות על הר נבו ולראות את ארץ ישראל (שם כז, יב), משום שלא יכנס לארץ ישראל.
אך יש להבין הכיצד הגיעו הגיעו בני ישראל ל"אבל השיטים" שהרי הוא היה בערבות מואב, והקב"ה ציוה את משה רבינו שלא ילחמו עם עמון ומואב (דברים ב) והיה עליהם לסוב את ההר כדי לא להתגרות בהם, וכיצד הגיעו אל מקום חנייתם האחרונה.
והתשובה מפורשת בהמשך הפסוקים (שם ג, א) שעוג מלך הבשן נלחם עם בני ישראל, והם נצחו והורישו את כל ארצו, ולאחר מכן כבשו גם את סיחון (שם ח) וכך כתוב בפסוק: "וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן".
ויש לעיין מה היה גדרה של אותה ארץ שכבש משה בעבר הירדן, שהרי משה רבינו נצטווה שלא להכנס לארץ ישראל, ואם לכיבוש של בני ישראל מעבר לירדן יש קדושת הארץ, נמצא שמשה רבינו נכנס לארץ. ולעומת זאת מצאנו במשנה בשביעית (ו, א) שעבר הירדן היה בכיבוש עולי מצרים. וכן מצאנו שיש שם דיני ביעור (שם ט, ב).
ואפשר ליישב בכמה אופנים להלן שני אפשרויות:
א.] קדושת הארץ – בערי עבר הירדן נוהגים דיני ארץ ישראל, אך לעולם אין למקום קדושת ארץ ישראל. וראה ברדב"ז בהלכות תרומות (תרומות א, ג). אלא שלתירוץ זה קשה כיצד יתכן שהיו שני השבטים הלא הם שבט גד ושבט ראובן, לא זכו לדור בארץ ישראל. שהרי הם ירשו חלק בעבר הירדן. וכן מצאנו בערכין (לב:) שכאשר גלו שבט גד וראובן נחשב הדבר ש"אין יושביה עליה" ומוכח מכך, שישיבת השבטים בעבר הירדן נקשרת עם התיישבות השבטים בתוך הארץ כדי לתת לכל ארץ ישראל את קדושתה. ומוכח שיש קשר ביניהם.
ב.] קדושה לאחר כיבוש – אכן יש קדושת ארץ ישראל בעבר הירדן, אך הקדושה חלה לאחר שבני ישראל כבשו את כל הארץ. וראה בתשובת ישועות מלכו (יו"ד סז) שהאריך בביאור זה. (ישועות מלכו להגאון מהר"י מקוטנא הוא רבי ישראל יהושע טרונק, שכזכור היה מהמתירים הראשונים להיתר המכירה בתקופת הסכנה)
חלוקת יהושע
הרמב"ם בהלכות תרומות (א, ב) מחלק בין כיבוש של עם ישראל, לבין כיבוש שאדם או שבט כובשים לבדם. בכיבוש עצמאי מצוי מאוד שהארץ לא מתקדשת, לא נשארת בכלל "כיבוש יחיד" שלמרות שאינו נחשב כמו ארץ העמים, מכל מקום אינו מגיע לכלל קדושת ארץ ישראל".
אמנם ביהושע (טו, סג) מובא ששבט יהודה לא הצליח לכבוש את ירושלים משום שהיבוסים התבצרו שם, ולא יכלו להורשים, וכן שבט מנשה לא הצליח להוריש את הכנענים מחלקו. אולם בעת מלוכת דוד המלך, ארץ ישראל נכבשה במלואה, אמנם צריך להבין מדוע אין הדבר נחשב כיבוש יחיד, שהרי לא נכבש על ידי יהושע בעת כיבוש הארץ.
על כך מייסד הרמב"ם וכך לשונו:
"ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל א"י לשבטים אף על פי שלא נכבשה כדי שלא יהיה כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו"
ומבואר שיש כח בחלוקה בעל פה, שהיא משייכת את חלקת הארץ לשבט המיועד קודם שכבשוהו. וראה במהר"י קורקוס שם (ס"ק ב) שהעמיד מחלוקת ראשונים בסיבת החלוקה של יהושע קודם הכניסה לארץ ישראל.
כיבוש הארץ
מיד עם כניסתם לארץ ישראל בני ישראל היו מן האומות שברחו, היו שנכנעו, והיו שיצאו למלחמה, ומאז החל כיבוש ארץ ישראל, וכיבוש זה נתן קדושה בארץ, כך שלאחר תקופה של ארבע עשרה שנים, בני ישראל התחייבו בכל המצוות התלויות בארץ (קידושין לז.)
קדושה זו נשארה עד חורבן בית ראשון, בעת גלות נבוכדנצר (ראה ערכין לב:) וכן כתב הרמב"ם (שמיטה ויובל יב, טו) וצריך להבין מדוע קדושת הארץ פוקעת, בעוד שהיא הארץ המובטחת לאבותינו, והיא הארץ שכבשו עולי מצרים מימות יהושע ועד שלמה המלך, ומדוע שקדושה זו תפקע.
וכתב הרמב"ם יסוד נוסף (שם הלכה ה) לבאר את החילוק בין קדושה ראשונה לשניה וכך לשונו:
"כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה כיון שגלו בטלו קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבוא, כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שנייה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבוא"
קדושת עולי מצרים הייתה באמצעות מלחמה וכיבוש, וקדושה כזו אינה נשארת לדורות, אולם קדושה הנוצרת מכך קידוש, נשארת גם לאחר שבני ישראל גולים מהארץ. ובביאור ההבדל נאמרו מספר שיטות:
א.] גזירת הכתוב – בכיבוש ראשון היה גם קידוש, שכל מקום שכבשו אמרו בפה שיהיה מקודש. ומכיון שהיה קידוש הייתה הקדושה צריכה להשאר גם לאחר שגלו מהארץ, אך גזירת הכתוב שאחר שגולים מתבטלת הקדושה. וראה מאירי (מגילה י.)
ב.] כיבוש ללא קידוש – בכיבוש ראשון לא היה קידוש, וכל הקדושה נוצרה מעצם הכיבוש, ומעת שהם נכבשים על ידי מדינה אחרת, הקדושה בטילה. וראה בחזון איש (שביעית ג, א) בביאור הענין.
דמי חנוכה
פשט מנהג בישראל, שנותנים ומקבלים מעות בחנוכה. ולמרות שהמגן אברהם הזכיר מנהג זה רק בנערים עניים הנה לשונו: " נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכ' על הפתחים ובס' חנוכת הבית כ' טעם לזה" אך כיום נותנים לכולם.
וכתב הצפנת פענח חידוש נפלא לבאר הדברים על פי ההלכה הנוהגת בתקופה זו. הנה ירקות הגדלים בשביעית אסורים מחמת איסור ספיחים, וכל זה תקנה כנגד עוברי עבירה שיעשו סחורה ויעברו על צווי התורה שלא לעשות מלאכה באדמה.
גזירה זו ממשיכה גם בשנה השמינית, משום שעדיין יש חשש שעוברי עבירה יעברו עבירה ויעשו מלאכה בשביעית, אך ימכרו את סחורתם בשנה השמינית כשהם משקרים ומחפים על עבירתם ואומרים שהם מגידולי שביעית. אמנם תקנה זו לא נוהגת בכל השנה השמינית, אלא עד חנוכה בלבד. וכן הביא בהלכות (שמיטה ויובל ד, ו) וכך הלשון: 'ועד מתי אסורין ספיחי שביעית במוצאי שביעית מר"ה ועד חנוכה ומחנוכה ואילך הן מותרין'.
הלכה זו אינה נוהגת רק באנשים הקונים ירקות בשוק, אלא גם לגבאי הצדקה שלא היו גובים כסף בשנת השמיטה, משום שחששו שהכסף קדוש בקדושת שביעית, ולכן היו גובים רק תוצרת בית כגון לחמים ומיני מאפה. והדברים בנויים על דברי ההלכה שהביא הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (ח, כ) וכך לשונו: 'גבאי קופה בשביעית לא יהיו מדקדקין בחצרות של אוכלין שביעית, ואם נתנו להן פת מותרת ואין חוששין לה שמא מספיחי שביעית הוא'. אך מחנוכה ואילך היו שבים לגבות כסף, שכאמור החל מחנוכה כבר לא היו חוששים לספיחים.
ונמצא שמגבית הכסף הראשונה הייתה בחנוכה ועל כן מסיים הצפנת פענח (מתנות עניים ט, ב) 'וזה סמך למנהגנו שמקבלין מעות חנוכה'.