שדה האילן היא שדה שצומחים בה אילנות. למרות שאסרו חכמים לעבוד את השדה כבר מערב שביעית, התירו לחרוש בשדה האילן עד חג העצרת של שנה שישית, ובלבד שהשדה עומדת בתנאים שהתנו חכמים כפי המובא להלן. יש שיטות הסוברות שמותר לחרוש שדה אילן עד ראש השנה (ירושלמי פ"א ה"ד) אמנם כבר נדחו שיטות אלו באחרונים (שנות אליהו שם תוס' רעק"א שם)
לא כל אילן הופך את הקרקע שתחתיו לשדה האילן. אלא יש להקפיד שבשטח של בית סאה יהיו נטועים החל משלושה אילנות זקנים. האילנות צריכים להיות נטועים במרחק של החל מארבע אמות ועד שש עשרה אמות זה מזה. (ר"י מיגאש, רשב"א, בבא בתרא פג.) יש הסוברים שג' אילנות אלו צריכים להיות נטועים במרחקים קבועים של 833 אמה זה מזה (חזו"א סי"ז סק"ד) יש הסוברים שיש לשמור על מרחק קבוע אך מספיק שיהיה ביחס של שמונה עשר אמות זה מזה (תוספתא ה"א) ושיטה נוספת סוברת שאפילו לא היה בניהם אלא מרחק של ארבע אמות, אפשר לחרוש את כל הבית סאה כולה.
בהגדרת אילן זקן נחלקו תנאים בשלהי פרק ראשון בשביעית (משנה ט), ופסק הרמב"ם כרבי עקיבא (שמו"י פ"ג ה"ז) ואנו מחשיבים אילן לזקנה החל משנה אחת.
מלבד מספר האילנות יש גם להקפיד שאותם אילנות יפיקו כמות פירות. ואפי' אם לא הפיקו כגון שהם בשנת הברה, או שהם אילנות סרק, אומדים אותם שיהיו ראויים להוציא כמות של כיכר, שהוא 60 מנה באיסר האיטלקי.
בשיעור כמות זו נחלקו הראשונים אם הוא לכל אילן ואילן, או לשדה כולה, שלרמב"ם די לנו שכל השלושה מפיקים יחדיו כיכר, ואילו לר"ש כל אילן ואילן נדרש להפיק כמות זו. מלבד הכמות נדרשים האילנות לעמוד במרחק סף אחד מן השני. ובמשנה בשביעית (פ"א מ"ו) נאמר שהמרחק המינימלי הוא ארבע אמות בין אילן לאילן. אולם נחלקו השיטות אם זהו מרחק להגדרת שדה אילן, או להיתר חרישה בתוספת הקרוי בכל מקום 'כמלוא אורה וסלו' כי לשיטת הרמב"ם בהלכות משמע שמרחק זה נועד להגדיר שדה אילן, ואילו בחזו"א פירש שהמרחק המינימלי בין עץ לעץ חייב להיות כדי פריסת שדה אילן, כלומר, 833.3 בשלושה אילנות הנטועות ב-2,500 אמה