12 – פרשת בלק

גליון מספר 12

פרשת בלק | תמוז תשפ"א

המאמר הראשי: ירק וקטנית | כמה מילים על 'פול המצרי'

הקסמים של בלק יחד עם הייחוס של לוב למצרים

הגדרת ירק מול קטנית וההבדל המציאותי שבין השניים

מחשבת בעל הבית בהשפעה על מציאות הגדילה ומחלוקת האחרונים להלכה.

"וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק" (כב, ז)

בפרשתנו שולח בלק קוסמים מצויידים בקסמים, וכל זאת כדי לפתות את בלעם 'לאור' את עם ישראל. מענין לדעת, שאותם קסמים לא זוכים להתייחסות מיוחדת על המקום, אך מקבלים משמעות חדשה מתוך מסכת שביעית. אך בשביל להבין היטב את הקשר, יש להכיר סוג של ירק או אולי קטנית הנקרא בשם 'פול המצרי'(א.).
פול המצרי, הינו מין קטנית מיוחד במינו, הזוכה לדינים מיוחדים משלו. קודם שנעמוד על זהותו של הגידול נקדים ונציין, שחז"ל הורו לנו בכמה הזדמנויות במשנה ובגמרא(ב.), כיצד להגדיר כל אחד מגידולי השדה. בכלל זה פירות האילן, התבואה, הירקות, וכן הקטניות. כל אחד מאלה משתייך למשפחה משלו, וממילא נוהג בו גם דין מיוחד עבורו. למשל, קדושת שביעית חלה בעץ זית רק עם הביא שליש בשנה השביעית (ר"ה יב:). לעומת זאת עץ תפוחים מקבל את קדושת השביעית רק במידה ו'חנט' בשנה השביעית (שם יג:). הרי לנו דוגמא לכך, שחכמים קבעו כללים ברורים לכל אחת ממשפחות הצומח. אך לא כך בפול המצרי! בו אנחנו מוצאים מחלוקת בין רבי שמעון שזורי, וחכמים, האם הוא מוגדר כירק, או כקטנית. (שביעית פ"ב מ"ח)
המשמעות של מחלוקת זו מורגשת קודם כל, בקביעת שנת המעשרות שלו. בתוך כך גם קדושת שביעית נקבעת על פי תיארוך זה, ועל כן נחלקו רבי שמעון וחכמים מהו פול המצרי. במידה והוא ירק, שנת חיובו תקבע לפי התקופה שגדילתו הסתיימה, והוא מוכן לאכילה. לעומת זאת אם הוא רק קטנית, שנתו תקבע משעה שהקטנית השרישה(ג.).
ובעוד ששיטת חכמים לדון את פול המצרי כירק, מחדש רבי שמעון חידוש עצום. וכך אומרת המשנה: "רבי שמעון שזורי אומר פול המצרי שזרעו לזרע בתחלה כיוצא בהן". ומשמעות הדברים, שפול המצרי משנה את עורו וכן את הגדרתו לפי כוונת הזורע. ואם כוונת הבעלים לזורעו למטרת ירק, דינו כירק. ואם כזרע, אותו גידול נהפך להיות כקטנית(ד.). חידוש זה מוליד נידונים מרתקים במיוחד. ונסקור את ההשלכה שלהם בשורות הבאות.
נפתח בשאלה הראשונית, מה באמת מגדיר ירק כירק, ולא כקטנית. התשובה לכך מופיעה בגמרא בראש השנה (יד.) שם מובא מחלוקת בין רבי יוסי הגלילי ורבי עקיבא, באופן בו ניתן להגדיר ירק. כאשר שיטת רבי יוסי, שירק הינו גידול הגדל מחמת מי השקיה רצופים, וכל מה שגודל גם ללא השקיה רציפה, אינו נחשב ירק. ואילו רבי עקיבא סובר שמגדיר הירק הינו אופן ההשקיה. בעוד ירק גדל על מי השקיה ידנית, ומה שאינו ירק גדל על מי גשמים בלבד. מלבד זאת הוסיפו הראשונים לבאר (ראה רש"י שם ד"ה יצאו), שלירק ישנה תכונה, שהוא גדל בכל השקיה, ואילו קטניות אינם מושפעות בכל השקיה.
כך או כך עלה בידנו, שלירק ישנה תכונה טבעית שונה מכל הגידולים. ולאור זאת שואל הירושלמי (שביעית ב, ה) בלשון זו: "וקסמיה בידיה זרעו לזרע הוא חיי ממי השנה שעברה זרעו לירק הוא חיי ממי השנה הבאה". ולפי גירסא זו כוונת הירושלמי לקסמים שנשאו הקוסמים אל בלעם. כאשר הכוונה היא, וכי יעלה על הדעת, שפול המצרי הינו קוסם אשר יודע להפוך את תכונתו הטבעית לפי דעת בעליו. כיצד יתכן שאם בעל הבית יזרע באותה שדה את אותו מין, בעוד שחצי ממנו יחשוב לזרע, וחצי הנוסף לירק. האם תכונות הגידול יהיו שונות זו מזו. ובאמת הירושלמי נשאר בשאלה, ולא משיב על כך דבר(ה.).
בתוך כך מצאנו נידון מרתק בדיני 'נמלך'. הכוונה לאדם שחשב מחשבה אחת, ולאחר מכן התחרט וחשב מחשבה אחרת. ויש לברר דין זה בשני הכיוונים.
אופן ראשון, אדם שזרע פול המצרי לצורך זרע, ואכן כאשר חלפה תקופת ההשרשה, נקבעה שנת חיובו של הפול לפי תקופה זו. כמו כן אם הייתה זו שנה שישית, מותר לקטוף את כל הגדל באדמה בשנה השביעית. אך לאחר כמה ימים נמלך בעל הבית והחליט להשתמש בפול המצרי בתור ירק. ונמצא שמשעה זו תקופת חיובו נמדדת לפי זמן לקיטתו – כלומר, בשעה שהירק סיים את גידולו. ולכך יש לדון מה דינו, כי אם נאמר שכעת הופך להיות ירק, נמצא שגם לענין מעשרות אינו יכול להתעשר עם גידולי שנה זו, וכן הופך באותה מחשבה להיות קדוש בקדושת שביעית.
האופן השני, באדם שזרע לצורך ירק. ונכנסה שנת השמיטה. ומכיון שירק זה נגמר בשנה זו, הוא קדוש בקדושת שביעית. אך לא להרבה זמן. כי לפי הנאמר יצא, שכאשר ימלך ויחשוב להשתמש בפול המצרי לצורך קטנית, מיד נפקעת קדושת הירק, והוא מותר באכילה ללא כל קדושה.
אך באמת מצאנו כבר בירושלמי שדן בכך. ועוד רינו לרבותינו שהלכו בענין זה בכמה דרכים. בשנות אליהו על משנתינו מובא, שאכן תועיל מחשבה נוספת, ועל כן באופן שזרע לירק, ולפני לקיטתו נמלך וחשב לזרע, אינו מתעשר כדין ירק, אלא כדין קטנית. ומבואר שלדעתו ניתן לימלך. אך הרמ"ז על משנתינו דייק אחרת מלשון המשנה, 'שזרעו לזרע בתחלה', שבאופן שמתחילה לא כיון לזרע, אלא לירק, ורק לאחר מכן נמלך לזרע, אין דינו כירק. ומבאר שם הטעם מחמת שכוונת הזורע נקבעת בהשרשה, ולא ניתן לשנותה(ו.).
וכשנשאל הגר"ח קנייבסקי שליט"א אודות האפשרות לימלך, השיב שבכל אופן יש לתת לפול המצרי את שני הדינים, וללכת לחומרא לכל דבריו. כך שלענין שביעית תחול קדושה על פול המצרי בכל אופן, גם אם השריש בשביעית, וגם אם נלקט בשביעית.