- Version
- Download 12
- File Size 572.60 KB
- File Count 1
- Create Date מרץ 3, 2023
- Last Updated מרץ 3, 2023
97
רצוי לרוב אחיו
תואר המסיים את מגילת אסתר
"כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ" (אסתר י, ג)
פסוק זה חותם את מגילת אסתר, במילים אלו מתואר כוחו וגדולתו של מרדכי היהודי בכך שהוא 'רצוי לרב אחיו'. ועל זה שואלת הגמרא במגילה (טז:) מדוע שבחו של מרדכי בכך שהוא רצוי על 'רוב' העם, ולא על כולו. ותירוץ הגמרא: מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין. וביאר רש"י (ד"ה שפירשו) שעשו כן מחמת שמרדכי נהיה שר, והשררה מבטלת מלימוד תורה.
אמנם האבן עזרא (שם ד"ה ורצוי) כתב, שהפסוק מלמדנו אורחות חיים, שאין אדם יכול לרצות את כל הדעות שסביבו, וכל שהסכימו עמו מרבית הדעות, הגיע אל התכלית.
ואפשר לבאר בזה ביאור חדש, ונציע כאן את הדברים:
הרמב"ם בהלכות תרומות (פרק א הלכה ב) כתב כך:
'ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וזהו הנקרא כיבוש רבים'. מצוות התלויות בארץ נוהגות בכל מקום הנקרא 'ארץ ישראל', ותואר זה נקנה לארץ רק לאחר שהיא נכבשת על ידי מנהיג. אולם הרמב"ם מוסיף שיהיה הדבר מדעת 'רוב ישראל'.
ושואל החזון איש (שביעית ג, טז) מנין לו לרמב"ם שצריך דעת רוב ישראל בכיבוש ארץ ישראל. ואמנם מלבד הצורך בסמכות העליונה כדוגמת מלך או שופט, כתב הרמב"ם בהלכה ג' (שם) שצריך גם שהדבר יעשה 'מדעת בית דין'. ואכן הרמב"ם הדגיש זאת בהלכות מלכים (פרק ה הלכה ו)וכך כתב שם: 'כל הארצות שכובשין ישראל במלך על פי בית דין, הרי זה כבוש רבים והרי היא כארץ ישראל שכבש יהושע לכל דבר, והוא שכבשו אחר כבוש כל ארץ ישראל האמורה בתורה'. ובזאת השמיט הרמב"ם את דין 'רוב ישראל'.
ראיה נוספת יש להביא מהלכות בית הבחירה, שבשונה מכאן אינן עוסקות בכיבוש וסיפוח שטחים, אלא בקידוש והרחבת גבולות הקדושה של ירושלים, וכתב הרמב"ם (שם פרק ו הלכה יא) וכך הלשון: 'אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים שנאמר ככל אשר אני מראה אותך וכן תעשו לדורות, ומשה רבינו מלך היה'. קידוש ירושלים נעשה באמצעות מלך, אורים ותומים, וסנהדרין. אך לא נזכר דבר על דעת העם, אם מרבית העם מסכימים או מתנגדים.
ואמנם למרבית העם יש משמעות בקביעת מעמדה של ארץ ישראל, וכן מבואר בגיטין (לו:) ובשבועות (טז.) וכתב הרמב"ם בהלכות שמיטה ויובל (י, ח) 'בזמן שכל יושביה עליה, והוא שלא יהיו מעורבבין שבט בשבט אלא כולין יושבים כתקנן'. ואמנם הרמב"ם כתב 'כל יושביה', וברמב"ן בגיטין (שם ד"ה ואינו מחוור) הובאו דעות הראשונים אם צריך שיהיה רוב שבטים, או רוב מכלל עם ישראל.
אופנים ליישוב השאלה
ובקרית ספר (תרומות שם ד"ה מצות) שהדבר נלמד מהפסוק: "כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם" וגו' (יהושע א, ג) שמשמעו כיבוש רוב ישראל, על ידי מלך, בית דין, ורוב ישראל.
ובביאור הדבר אפשר לומר שרוב ישראל היינו כדי להוציאו מדרגת 'כיבוש יחיד' וכוונת הרמב"ם לחדש שבכדי שיהיה תוקף לכיבוש יש לעשותו מדעת רוב ישראל, אמנם אין צורך שכל ישראל יכבשו או יסכימו לכיבוש, ודי בכך שמרביתם מסכימים לכך. וכן מדוייק בלשון הרמב"ם שמסיים 'וזהו הנקרא כיבוש רבים', דהיינו שרוב ישראל נדרש לצורך נתינת תוקף לכיבוש שלא יהיה בכלל כיבוש יחיד.
אך יראה לחדד, שרוב ישראל המשך להלכה שצריך להיות על פי בית דין, ודבר זה נדרש דווקא בבית דין הגדול המתמנה מדעת רוב ישראל, וכיון שהבית דין הוא שלוחו של רוב ישראל, נחשבת הסכמת הבית מדעת רוב ישראל.
וזה שאמר הפסוק שמרדכי רצוי לרוב אחיו, היינו שהיה מהסנהדרין בבית דין הגדול, להשמיענו שכל פעולותיו היו מדעת רוב ישראל, וממילא אינו כפעולת היחיד, ויש בזה כדי להכריע עבור כל העם.